אלרן: היום, בכתבת הפתיחה של "אחד על אחד" גרסת 2021, אני ועידו לקחנו שניים מהשחקנים הצעירים המוכשרים ביותר שיש היום שצפויים להיות הפנים של הליגה בשנים הקרובות – לוקה דונצ'יץ' וזאיון וויליאמסון. הבחירה שלי כאן הייתה דונצ'יץ', שכבר אחרי שלוש עונות הספיק לצבור רזומה נאה – פרס רוקי השנה, שתי בחירות לחמישיית העונה הראשונה בליגה ומיקום בפסגת הרשימה של ההצבעות לתואר ה-MVP הגיעו בזכות יכולת נהדרת שלו על המגרש, וגם בפלייאוף האחרון הוא הוכיח את עצמו כשגרר את הקליפרס, אחת מהקבוצות הטובות בליגה, לשבעה משחקים, ואת זה הוא עשה כשהשחקן השני בטיבו בקבוצה כמעט ולא היה פקטור בסדרה.

לוקה מביא חבילה כמעט שלמה לחלוטין בצד ההתקפי עם סיומת מצוינת שמתבטאת ב-61.3% בצבע, ניהול משחק מצוין שאותו מראים 8.6 אסיסטים לערב וקליעה משלוש טובה שניכר בה שיפור משמעותי בעונה החולפת כשהאחוז מהטווח עלה מ-31.6% ל-35%. זאיון הוא סקורר יעיל מאוד ופינישר מצוין, אך 61.3% האחוזים של דונצ'יץ' קרובים מאוד ל-62.9% של וויליאמסון, וכשאלו מאוד קרובים זה מראה כמה הסיומת של לוקה מרשימה, ואליה הוא מוסיף עוד שלל כלים שמהווים איום, לעומת זאיון שהקליעה אצלו כמעט ולא קיימת ויכולת הפליימייקינג לא מתקרבת לזו של הסלובני. שניהם שחקנים יוצאי דופן, אבל לוקה הראה העונה את הבדלי הרמות ביניהם, בין אם ביכולת אישית ובין אם ביכולת להוביל קבוצה אל הפלייאוף, כשלוקה הציב את דאלאס במקום החמישי במערב הקשוח, לעומת זאיון שלא הצליח להיכנס אל הפלייאין.

ישראל: זה נכון שלוקה מתקרב מבחינת אחוזים לזאיון בסיומת בצבע, אך הוא מצליח להיות מתחת לזאיון בקטגוריה הזאת למרות שזאיון זורק מהמרחק הזה בווליום הגבוהה משל לוקה פי 2.36. הוא לוקח מהמרחק הזה 16.1 זריקות למשחק לעומת ה-7.2 שלוקה זורק מהמרחק. מבחינת סיומות בצבע ההשוואה ביניהם לא מתקרבת לשוויוניות והיא בעלת עליונות מוחלטת של זאיון שכבר בעונה השנייה שלו מצליח להשתמש בחוזק העצום שלו ובאתלטיות האדירה שלו בשביל להיות בלתי עציר בצבע ובאזורו.

לגבי הנקודה השנייה, לגבי המיקום של דאלאס (שהמקום החמישי שלה קצת משקר שכן הייתה עם מאזן זהה למקום השביעי) שלך יש לי תשובה אחת ברורה:
הקבוצה שלו בנויה בצורה נוראית בעבורו. בשנה שעברה, עם סטיבן אדאמס כסנטר שאינו מרווח כלל, עם אריק בלדסו בין הגארדים המרווחים הרעים בליגה, ועם לונזו בול שאמנם שיפר את הקליעה אבל רק במהלך העונה אך לקח לו זמן להפוך לאיום ולהוציא את ההגנה החוצה. זאיון התמודד השנה בקבוצה שלא מתאימה לו כלל וכלל ולמרות זאת הצליח לסיים עם נתון אדיר של 27 נקודות למשחק.

העונה השלישית של שחקן, העונה שידועה בשיפור הדרסטי ביותר (באופן כללי, תמיד יהיו שחקנים שיפרצו בשנים מיוחדות) שבה לוקה ועוד שחקנים רבים וטובים קפצו את קפיצת המדרגה הגדולה ביותר שלהם היא השנה הקרובה מבחינת זאיון, ולא רק שזו השנה הקלאסית לקפיצת מדרגה אלא שהקבוצה שלו עובדת בשבילו כדי לשפר אותו עוד יותר. הצוות המקצועי בניו אורלינס הביא את יונאס ולנצ'ונאס, סנטר קולע ומוסר שעובד מצוין מחוץ לקשת, שם ישתמשו בו, ומכריח את ההגנה לצאת עליו כדי לא לאפשר לו לזרוק ולחסום לו קווי מסירה. הפליקאנס גם נפטרו מאריק בלדסו, התוקע את הצבע מעמדות הגארד, ובמקומו הביאו בשוק החופשי את דבונטה גרהאם, קלעי של 37.5% משלוש בווליום של 8.7 שלשות למשחק, שההגנות לא יכולות לאפשר לעצמן לתת לו אפילו רבע מטר בשביל להיות יותר קרובים לזאיון.

ההעברות החדשות יאפשרו לזאיון לשלוט בצבע בצורה בלתי עצירה עוד יותר ממה שהיה עד עכשיו, וכשהוא עומד בפני שנה שלישית כשבאמתחתו כבר עונה של 27 נקודות ולידו יש קבוצה שתתאים לצרכים שלו אני לא רואה אף הגנה שעוצרת אותו או אפילו מתקרבת לכך. זה עלול לגלוש למחוזות היסטוריים של מעל 40 נקודות למשחק או אם כלל ההגנות יבחרו לוותר על הקלעים שבחוץ כדי לעזור עליו להפוך לעונה היסטורית של ממוצע טריפל דאבל של מעל 30 נק'. מה שזה לא יהיה זה יכלול דומיננטיות שלא ראינו מאז שאק בכל צבע בליגה, וכל זה בגובה 1.99.

אצל לוקה ראינו כבר מה הכיוון של ההתפתחות, אצל זאיון זה בהחלט מסוגל להגיע לשמיים.

אלרן: עידו מעלה טענה נכונה בנוגע לסגל המשלים של זאיון, אבל חשוב לזכור שגם לוקה לא שיחק עם שחקנים שמותאמים לו סביבו – רמת הכישרון של דאלאס בשתי העונות האחרונות לא הייתה מבריקה גם היא, ודוגמה טובה לכך היא שבפלייאוף האחרון הוא נאלץ לשחק עם טים הרדוואי ג'וניור כשחקן השני בטיבו בקבוצה במהלך הסדרה לאור החולשה של פורזינגיס בה, ובפלייאוף לפניו הרדוואי וסת' קרי היו השחקנים המשמעותיים ביותר אחריו בקבוצה למשך חצי מהסדרה לאחר פציעה של פורזינגיס במהלך המשחק השלישי בה. דוגמה נוספת שמראה כמה הוא משמעותי למאבריקס היא בהבדל בין הנתונים ההתקפיים של הקבוצה כשהוא על המגרש ביחס לאלו כשהוא לא משחק – העונה דאלאס קלעה בממוצע 116.6 נקודות ל-100 פוזשנים כשלוקה היה על המגרש, ובדקות בלעדיו הקבוצה ירדה ל-107.7, ירידה משמעותית מאוד שמראה כמה הקבוצה תלויה בדונצ'יץ', וכשהוא לא משחק היא קורסת.

זאיון אמנם שיחק עם קבוצה שלא מאוד התאימה לו, אבל גם לוקה נמצא בסיטואציה דומה, כשפורזינגיס, הכוכב השני בקבוצה, שיחק 100 מתוך 147 משחקים פוטנציאליים בשתי העונות שלו בדאלאס. חוץ מדונצ'יץ' ופורזינגיס, אין בקבוצה אפילו עוד שחקן אחד עם הופעת אולסטאר בקריירה, ולמרות כל אלה לוקה הצליח לקחת את הקבוצה למקום גבוה בקונפרנס צפוף מאוד, לעומת זאיון שגם לא שיחק עם סגל שהתאים לו, אך כן עם כוכב שני יותר חזק מפורזינגיס – אינגרם היה אולסטאר ב-2019/20 והעונה קלע 23.8 נקודות למשחק, כשהוא מראה יותר יציבות ובריאות מהלטבי, והשחקנים סביב זאיון לא היו שיא ההתאמה אליו, אבל אפשר לומר את אותו דבר על השחקנים סביב דונצ'יץ' במאבס, ולמרות זאת הוא הצליח להוביל את הסגל לעונה טובה.

בדיוק בגלל הסיבות האלו לוקה הוא השחקן הטוב יותר, גם כרגע וגם לעתיד. היכולת שלו ליצור לעצמו ולחברים לקבוצה ניצבת ברמות של השחקנים הגדולים ביותר, וזאיון הוא סקורר נהדר עם פוטנציאל עצום, אבל הוא לא משתווה לרמה שדונצ'יץ' הציג עד עכשיו, וגם עניין ההתאמה הוא חשוב כאן – שניהם שיחקו עם סגל לא אידיאלי ליכולות שלהם, אבל לוקה הצליח לקחת את הסגל שלו ל-7 משחקים מול אחת מהקבוצות החזקות בליגה, וזאיון סיים במקום ה-11 במערב.

הסלובני מתאים בהרבה יותר סיטואציות ויש לו משחק מגוון בהרבה, ולעומתו וויליאמסון הראה הרבה פחות מגוון ויכולת לסחוב קבוצה בינונית למיקום גבוה, דבר שלוקה עשה כבר בעונה השנייה שלו. שניהם שחקנים מאוד מוכשרים, אבל הרמה שלוקה הגיע אליה כבר עכשיו מציבה אותו בין השחקנים הטובים בעולם, ופוטנציאלית הוא יכול להיות בין הגדולים אי פעם, וזה מבדיל אותו מוויליאמסון, למרות הפוטנציאל הגבוה שהציג האחרון, וכשמדברים על כיוון ההתפתחות של השניים, העובדה שלוקה כבר הראה לאן הוא מסוגל להגיע בגיל כל כך צעיר ולאן הוא עוד יוכל להגיע, רק מציבה אותו עוד יותר מעל זאיון.

בנוסף לכל אלו, קיימת גם שאלת הכשירות – זאיון היה בריא יחסית בעונה החולפת ופספס 11 משחקים מתוכה, כולל ששת המשחקים האחרונים של העונה אחרי שהפליקנס איבדו את הסיכוי להעפיל לפלייאין, אבל הבריאות שלו עלולה להיות בעייתית. זאיון הוא שחקן יוצא דופן פיזית, ובמשקל 130 ק"ג שמתפרסים על 1.98 מ' עם ניתור גבוה שהוא לא מהסס להשתמש בו, הברכיים שלו עלולות להישחק לאחר מספר שנים בודדות, ומנגד לוקה לא מסתמך על היכולת הפיזית שלו, מה שיכול לעזור לקריירה שלו להימשך שנים רבות, וגם הגורם הזה משמעותי מאוד בהסתכלות על העתיד של השניים, וזו רק סיבה נוספת למה דונצ'יץ' הוא השחקן העדיף מבין השניים.

ישראל: קיוויתי שרותם ידבר (וידבר דברים נכונים לכל הדעות) על רמת הכישרון בדאלאס הנמוכה כמעט כמו בניו אורלינס, אך הוא לא עונה על הטענה שלי. הטענה שלי הייתה ועודנה שקבוצה כמו ניו אורלינס של השנה שעברה לא התאימה לזאיון בשום צורה, שחקן שכמו לוקה בולט ועובד בצורה הכי טובה והכי אפקטיבית עם צבע פתוח וקלעים מסביב. מן העבר השני, דאלאס, אשר אמנם בהחלט לא חזקה מבחינת כישרון, אך הייתה התאמה מצוינת ללוקה מבחינת סגל השחקנים. על המגרש עם לוקה ברוב המשחקים היו שני סטרץ' פורוורדים (פורזינגס וקליבר) במקום סנטר, הצבע היה פתוח ומרווח ולוקה היה מוקף בקלעים כשהאחוז הממוצע בחמישייה חוץ ממנו היה 39.47% ל-3, גן עדן לפליימייקר מסירה לקליעה אדיר כמו לוקה, שיודע גם להשתמש בצבע כמו שצריך גם לצורכי סיומת ונהנה מהריווח מאוד.

למרות הרמה, הקבוצה של לוקה התאימה לסגנון המשחק שלו בצורה כמעט מיטבית והיא אפשרה לו להוביל אותם כל הדרך להדחה בסיבוב הראשון במשחק 7 מול הקליפרס הנהדרים. הנתונים מצביעים שלוקה הצליח לשדרג פלאים קבוצה בינונית שהתאימה לו כמו כפפה ליד. זאיון, שכבר עכשיו משחק ברמה אדירה וזה עוד בסיטואציה לא מיטבית, צפוי לשדרג את ניו אורלינס המחודשת שמתאימה לו מאוד ואולי אפילו בנוסף לשיפור האישי ההיסטורי שהוא מסוגל לעשות גם לקחת את ניו אורלינס לגבהים שהם לא ראו כבר שנים ארוכות עמוק בשמינייה הראשונה של המערב. כל זה אם יקרה השנה יקרה כשזאיון עוד לא בגיל הנוכחי של לוקה המבוגר ממנו בכמעט שנה וחצי.

עוד דבר הוא שכפי שרותם כתב, לוקה אכן משפר את הקבוצה שלו ב-8.9 נקודות ל-100 פוזשנים וזה בהחלט נתון אדיר שמעיד על השפעה אדירה, אך זאיון משפר את הקבוצה משמעותית גם הוא כשהפליקנס קולעים 6.5 יותר נקודות ל-100 פוזשנים כשהוא על המגרש. כדי להראות אף יותר שההבדל ביניהם מבחינת השפעה התקפית לא גדול כפי שנראה ומרגיש מצפיה בנתונים שהעלת ולעיתים גם במשחקים: בעונתו השנייה בליגה, העונה הנוכחית של זאיון, לוקה שידרג את קבוצתו התקפית ב-4 נק' ל-100 פוזשנים. נתון מצוין אך נמוך מהנתון המקביל של זאיון כך שלטעון שההשפעה המיידית והאבסולוטית של לוקה על ההתקפה של דאלאס גדולה משמעותית מזו של זאיון בניו אורלינס היא לא נכונה, בטח ובטח אם הכוונה היא להוכיח את זה בעזרת הנתון הזה.

לאחר חשיבה ממושכת על הסיבות וההשוואות שהעלתי עכשיו וקודם, אני חושב שזאנוס (הכינוי האדיר שניתן לזאיון באוניברסיטת דיוק על שם ת'אנוס נבל העל) הולך להיות השחקן הטוב מבין השניים. הוא אמנם לא מגוון כמו לוקה, אך הוא בלתי עציר בצורה שלוקה רק יכול לדמיין, ולעומת לוקה שאנחנו יודעים להעריך למה הוא יהיה מסוגל (כדורסל מצוין ואסתטי שלליגה יהיה קשה מאוד לעצור), בעיקר מבחינת סגנון משחק, בסיטואציה הנכונה בה השומרים לא יכולים לנטוש את השחקנים שמחכים בחוץ כמו שהיה השנה הליגה הולכת להתגעגע לימים העליזים בהם זאיון היה קולע "רק" 27 נקודות. לוקה צפוי להיות שחקן בטופ 5 הליגה בעשור הקרוב אם לא יהיו הפתעות, לעומת זאת אם לא יפצע זאיון צפוי להיות מעין גרסה המחודשת של שאק או בארקלי, ולליגה יהיה קשה מאוד לעצור את זה מלקרות.